כל מה שרציתם לדעת על חיפוש עבודה בהייטק

להיות בתנועה. יציבות תעסוקתית לדורותיה – XYZ.

פעם, ולא כל כך מזמן, פסגת הקריירה התכנסה לכדי מילה אחת: קביעות. ועד הפנסיה אם אפשר. במקום מתנות לחגים היו מתנות סמליות ל"חתונת הכסף" של העובד/ת עם הארגון וכשאמרו 'ותק וניסיון' התכוונו ל-30 שנה, לא ל-3. דור או שניים אחר כך השתנו הזמנים ויציבות תעסוקתית ממושכת מדי נחשדה בסטגנציה, בקיפאון מיותר על שמרים ובמחסור חמור בשאפתנות.

אמנם קיצרנו פה בערך 70 שנה ב-4 משפטים אבל הרעיון ברור. כי הנה, כשקופצים לימינו אנו כבר יש איזשהו איזון. לא לגמרי קיפאון וגם לא מעברים חדים.

אבל נדמה שמה שמייחד את הזמן הזה יותר מכל הוא שההתייחסות למושג 'יציבות תעסוקתית' – ובפרט בחברות טכנולוגיות – היא בעיקרה גילית / דורית. או במילים אחרות – אימרו לנו בני כמה אתם ונגיד לכם אם אתם מחפשים יציבות תעסוקתית, הגשמה או אולי בכלל קהילה.

יציבות אז ועכשיו

את הדיון בנושא 'יציבות תעסוקתית' צריך כנראה להתחיל בעוד כל מיני שינויים שעוברים עלינו בשנים האחרונות, ובמהירות רבה יש לציין. אם בעבר בלי משרד או חנות ממשיים לא היה ביזנס אמיתי, הרי שהיום יש משרדים בבית, בבתי קפה, בחללי עבודה משותפים למיניהם, וגם החנויות כבר לא צריכות קירות אלא רק פיקסלים.

אבל כשחושבים על זה רגע, גם מוסד הנישואים הישן והטוב הוא כבר לא מה שהיה פעם ובני זוג שמרגישים שהקשר לא מקדם אותם לאן שהתכוונו ממהרים לזוז הלאה, no offence.

השתנינו בכל כך הרבה דברים ואנחנו בוחנים דברים אחרת לגמרי בהמון תחומים, כך שלא מפתיע שזה קורה גם בענייני תעסוקה: היציבות היא לא מטרה בפני עצמה, אלא הרצון להיות איפה ועם מי שטוב לנו. ותשמעו, זה לא בהכרח רע.

וכעת, כמובטח, להתייחסות הדורית לנושא.

X

בני דור ה-X  הם אכן שמרניים יותר ורובם מחפשים מקומות עבודה יציבים. יש להם עדיין ילדים צעירים, משכנתא לא פעם, וגם הורים מבוגרים. אבל בהמשך למגמת המעברים, אפילו בדור הזה רואים יותר ויותר "אמיצים" למיניהם שמחליטים לעשות תפנית בקריירה: לומדים משפטים / יוצאים לעצמאות / עוברים להוראה וכן הלאה.

שורה תחתונה: האיקסים עדיין מחפשים יציבות, אבל הרבה פחות. מה שנקרא פתוחים להצעות.

 

Y

בני דור האייפון, כשמם כן הם – ה"אני", ה-"I" במרכז. הם רוצים לעבוד ומוכנים לעשות את זה ברצינות, אבל כל עוד זה גם עונה על הצרכים האישיים – בכל מובן.

הם יהיו יציבים ויישארו אם זה יתאים להם, ומבחינתם בדיוק כמו שמקום העבודה בוחן אותם, הם בוחנים אותו.

שורה תחתונה: יציבות זה יופי, אבל במובנים הוליסטיים יותר. אם מקום העבודה לא ימלא אותם השראה, הם פשוט ילכו. DON’T CALL THEM THEY WILL CALL YOU

 

Z

בני דור ה-Z נולדו לתוך קהילה, אבל וירטואלית. הם מחפשים יציבות, קבוצה ושייכות, אבל רק אם מחברים לזה ערכים ומשמעות. כלשהי. ויום המעשים הטובים טוב כמו שריפות באמזונס.

הם, יותר מכולם, גם מבינים שהעולם הפתוח שאנחנו חיים בו הוא גן עדן של "לומדים לבד". רק תגידו להם מה צריך והם כבר ילמדו את זה בעצמם.

שורה תחתונה: הם מחפשים עניין, מרחב ואתגר וכל עוד תספקו להם את זה אז הם גם סבבה עם יציבות. אבל ממש לא הכרחי. גם לעבוד מהבית לבד עם אוזניות הולך.

 

המעסיקים

המעסיקים של היום, רובם שייכים לדור ה-X, עלולים להיבהל מסדרי העדיפויות של שני הדורות שאחריהם. אבל במקום זאת, יכול להיות שכדאי דווקא למקסם את הקונספט, כי זו דרך נהדרת לארגון להמציא את עצמו מחדש.

כאן כמובן גם טמון הקושי כי לא קל להיות ארגון גמיש שגם מחדש כל הזמן.

 

שורה תחתונה: יציבות תעסוקתית היא מושג שהולך ונעלם במובנים רבים, ולמעשה דורות העובדים הבאים גם לא מחפשים את זה.

נכון שאם ארגון חווה תעבורה גדולה יש בכך עלויות מטורפות, אבל צריך להבין ולהכיל שהכל זז – וגם זה, כך שככל שנתרגל לרעיון ולא ניבהל ממנו נוכל לשלוט בו ולא הוא בנו.

מאמרים נוספים

עשרת הדיברות של LinkedIn

החשיבות של רשת ה-LinkedIn, בתור הרשת העסקית הגדולה בעולם, הולכת וגדלה. כבר היום, מדובר באחת משיטות מציאת העבודה היעילות והנפוצות ביותר (לפי סקר H.R.D), יחד
קרא עוד »
דילוג לתוכן