פעם, ולא כל כך מזמן, פסגת הקריירה התכנסה לכדי מילה אחת: קביעות. ועד הפנסיה אם אפשר. במקום מתנות לחגים היו מתנות סמליות ל"חתונת הכסף" של העובד/ת עם הארגון וכשאמרו 'ותק וניסיון' התכוונו ל-30 שנה, לא ל-3.
דור או שניים אחר כך השתנו הזמנים ויציבות תעסוקתית ממושכת מדי נחשדה בסטגנציה, בקיפאון מיותר על שמרים ובמחסור חמור בשאפתנות.
עידן דיגיטלי, עולם קטן, כפר גלובלי, גלובליזציה, דיגיטציה… you name it.
כל כך הרבה ביטויים, פרשנויות ומחקרים על מה שבפועל כבר הפך מזמן לחלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו. לפעמים נדמה שאפילו ג'ון לנון לא דמיין את העולם עד כדי כך בלי גבולות.
הרימו רגע את הראש מהמסך והסתכלו סביבכם. יש חרדית במשרד הסמוך? דרוזי בקיוביקל הצמוד אליכם? מישהו מקהילת הלהט"ב שאתם פוגשים קבוע בישיבת הנהלה? אולי יוצאת אתיופיה? אין הא? כן, ככה חשבנו.
איזו כותרת גדולה וכמה מטען היא נושאת על כתפיה – ודווקא בהייטק.
למה? כי בניגוד לענף הבניה או ההובלות (רק לשם הדוגמה), הייטק לא דורש יכולות פיזיות כלשהן שאפשר להתווכח אם יש או אין לנשים (וכן, יש עוד הרבה שמתווכחים), מה גם שזהו שם כולל לענף שיש בו מגוון עצום של עיסוקים ותחומי עניין, שנדמה כי כל אחד ואחת יכולים למצוא מה לעשות בו.
מנהלות גיוס או משאבי אנוש בארגונים, אשר מנסות לאתר מועמדים לעבודה דרך הרשת, מגלות במהרה כי הדבר אינו מניב את התוצאות הרצויות וכי שימוש בחברת השמה הוא ברוב המקרים צורך בלתי נמנע.